בנם של נגה וזאב. נולד ביום ג' בניסן תשנ"ט (20.3.1999) בכפר אדומים. אח לכנה, שמואל, לבונה, עדן, כלילה, נוה ונהרה.

אברהם גדל בכפר אדומים שבצפון מדבר יהודה. נקרא על שם סבא של אימו, חלוץ וחסיד, שהיה קרוי על שם הרבי מסאכטשוב.

כילד היה אברהם קשור מאוד למשפחתו. הוא אהב לטפל בעיזים בחצר הבית. כבר מגיל שלוש אהב לנקות את הדיר, אבל כשהיו עבודות בבית תפס ספר והתחמק. הוא לא דיבר הרבה, אבל היה לו חיוך באמצעותו הביע אין סוף רגשות.

היה ילד חכם וחמוד במיוחד. היו בו חן ותום שובי לב. לדוגמה כשמישהו התקשר ושאל "אפשר לדבר עם אמא?" היה עונה "כן", כי אפשר, אבל רק כשביקשו במפורש לקרוא לה, היה מעביר אליה את השיחה. גם כשגדל היה שובב ובעל חוש הומור, אהב את ה"גששים" ואת הברון מינכהאוזן, ובעצמו נהג לעשות הצגות ולהצחיק.

עד כיתה ו' למד אברהם בבית הספר בכפר אדומים. בכיתה ז' עבר ללמוד בחטיבת הביניים "מקור חיים" בירושלים, והמקום היה משמעותי עבורו. בכיתה ט' עבר לישיבת "מקור חיים" בכפר עציון והגיע לשבת בבית פעם בשבועיים. בישיבה זו נשאב לעומק עולם הלימוד והיה תלמיד מתמיד ורציני, במיוחד אהב את לימוד הגמרא. הוא החל להתעניין וללמוד קבלה וחסידות. היה לו חיבור פנימי לחוכמה העתיקה והוא לא רק למד ושינן אותה, אלא חש אותה בעומק ליבו.

משלב מוקדם מאוד אפשרו לו הרבנים בישיבה ללמוד גם בלילות ולא להיות מחויב כמו כולם בכיבוי אורות, וחבריו קיבלו זאת. היה להם ברור שלאברהם יש הנהגות אחרות ועולם משלו.

הוא ארגן בישיבה התוועדויות בהילולה של הבעל "אבני נזר" ושל ה"שם משמואל" והיה שותף מרכזי בשירת ניגונים כהכנה לתפילה. לעיתים קרובות ויתר על לימודי חול, והעדיף ללכת למעיינות, לטייל, לנגן ולקרוא.

אחרי לימודיו בישיבה בכפר עציון עבר ללמוד בישיבת תקוע. בתקופה זו העמיקה אהבתו למוזיקה, אהב במיוחד את בוסתן אברהם ופרץ אליהו. היה שר ניגונים חסידיים ומנגן, והעולם הזה הלך והתפתח, הלך והשתכלל ופתח אצלו ערוץ חדש וממלא.

אברהם היה שותף למעשי חסד וצדקה כדרך קבע ושגרה. מבחינתו זו לא הייתה התנדבות, אלא מה שצריך לעשות, ואף פעם לא החזיק טובה לעצמו על כך. היה צנוע ועניו, לא דיבר הרבה על מה שעשה, ורק עם הזמן, כשהתבגר, דיבר יותר ושיתף יותר. היה לו לב רגיש לאנשים, לב של אדם מקשיב, מרגיש, מתבונן וסקרן לשמוע מחשבות, תפיסות עולם, חוויות, גם כשהן היו שונות מהעולם שלו.

ביום 1.11.2018 התגייס אברהם לצה"ל ושירת בחיל רגלים, ב"גבעתי".

במסגרת הכשרתו יצא לקורס חובשים והתעניין מאוד בחומר הלימודים. הוא חזר ועיין בו, למד ושינן גם כששהה בחופשה בבית. היו לו מחשבות אולי להמשיך לעסוק בעתיד ברפואה. חבריו מספרים על המסירות והמקצועיות שלו, כיצד רץ למרחקים כדי לטפל במישהו בעלייה תלולה בגשם, כיצד טיפל במפקד שלו שהתייבש, למרות התנגדותו, נשאר איתו מאחור ובסוף התייבש בעצמו. היה ברור לכולם שהוא כחייל יבחר להיות מפקד סיור. כשהייתה התרעה על חדירה מעזה, בלילה גשום עם ערפל, הנהג ביקש לדווח שהרכב תקול ולחזור לבסיס אך אברהם נתן לו פקודה להמשיך, הרגיע אותו ואמר, "יש אזרחים עכשיו בבית שישנים וסומכים עלינו, יש לנו תפקיד כאן".

לאחר תקופת השירות בצבא חזר אברהם לישיבת ההסדר בתקוע. לצד המשך הלימוד המעמיק בישיבה היה לו חשוב להיות מחובר לעולם העשייה, והוא עבד בבניין ובחווה של כנה אחותו. ניכר היה שאברהם הלך ונבנה, והיה אדם מתבונן, חושב ובתנועה מתמשכת. שקול, מתון וחכם מאוד, עם בהירות הלב, רגישות הלב., היה חבר ואח טוב, היה לו אור מיוחד במינו.

ביום י"ח בטבת תשפ"ב, בדרכו מהישיבה לבית של אחותו. נהרג אברהם כשהחליק על הכביש עם האופניים החשמליים שלו.

סמל ראשון אברהם הכהן נפל בעת שירותו ביום י"ח בטבת תשפ"ב (21.12.2021). בן עשרים ושתיים וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחות בכפר אדומים. הותיר אחריו הורים, אחיות ואחים.

חבריו לצבא הוציאו ספר לזכרו בו סיפרו על אברהם, על החייל והחבר שהיה ועל המקום המיוחד שהיה לו בחיים שלהם.